סלקום ישראל בע"מ נ' אשבל

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב בסך של 1,002 ₪, המורכב מחוב למשיבה שיצר המבקש בגין דמי מנוי לחודשיים בסך של 488 ₪ ומחוב בגין יתרת תשלום עבור מכשירים שרכש מהמשיבה (ציוד) בסך נוסף של 485 ₪.

ההתנגדות הוגשה באיחור שכן המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 9.10.13 (האזהרה הומצאה ביום 21.8.13), ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 8.1.14, דהיינו מעל לארבעה חודשים לאחר מועד מסירת האזהרה.

במסגרת תגובתה, הבהירה המשיבה כי המדובר בחוב ברור אשר לא מועלית כנגדו למעשה כל טענת הגנה, זאת בנוסף לכך שהמבקש שילם חשבונות משך שנים באופן רציף, בין אם באמצעות כרטיס אשראי או במזומן, עד שנתקבלה אצל המשיבה הודעה על החזר התשלום מאחר וניתנה הוראת ביטול להרשאה. כן, טוענת המשיבה כי ההתנגדות הוגשה באיחור כבד, ללא כל נימוק לכך.

בנסיבות אלה, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה להארכת המועד וכן לדחיית ההתנגדות לגופה.

המשיבה מפנה להסכמי ההתקשרות, עליהם המבקש אינו חולק, וכן מפנה לאישור מסירת האזהרה ותצהיר המוסר, ולרישומים הברורים באשר לחוב. המשיבה אף מציינת כי עשתה ניסיונות טרם הגשת התביעה להביא את העניין לכדי סיום, אולם הדבר לא צלח.

לאחר עיון בבקשות, ומאחר שהמבקש אינו מציג כל נימוק שהוא להארכת המועד, לא כל שכן נימוק שיהא בו טעם מיוחד המצדיק מתן הארכה, בעוד שהמשיבה הציגה את אישור מסירת האזהרה וכן תצהיר המוסר, עליהם כמו גם על עצם קיומה של המסירה במועד האמור לא חלק המבקש, דין הבקשה להארכת המועד להידחות.

יחד עם זאת, אף לאחר עיון בהתנגדות, מצאתי להורות על דחייתה לגופה, מכח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שכן דינה להידחות בהעדר טענת הגנה הראויה להתברר.

2.הלכה היא, כי מבקש רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להתכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ר' בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק מזרחי, פ"ד מג(2) 172).

כן, ידוע כי תובע רשאי לחקור את המצהיר על תצהיר בקשתו, אולם אינו חייב לעשות כן, ומקום שנמנע הוא מחקירה, אין בכך כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. פירושו של דבר, כי בהעדר חקירה עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ועל יסוד זה יש לבחון האם יש באמור בתצהיר כדי לבסס הגנה.

יודגש, כי ויתורו של תובע על חקירת המצהיר כלל איננה מחייבת קבלת התצהיר ככזה שאינו שנוי במחלוקת, שכן במקרה בו התצהיר כולל טענות סתמיות, ללא פירוט, ואינו מגלה את מהות ההגנה, או כל הגנה שהיא, אין מקום לראות בהימנעות מחקירה כמצביעה על הסכמה לתוכן הכתוב.

ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' אחת עשרה, בעמ' 255-256.

המבקש הגיש התנגדות לקונית ביותר, במסגרתה טוען הוא טענות כלליות כי לא קיבל את התמורה מן העסקה, כי לא נתמלאו כל תנאי העסקה, כי נתגלו חילוקי דעות, כי המכשירים הוחזרו למעט אחד וכי נאלץ להפסיק את ההתקשרות ולעבור לחברה אחרת. המבקש אף מעלה טענה שלא במסגרת התצהיר בדבר מכשיר חדש שרכש ולא תוקן ע"י המשיבה מאחר ונתגלתה בו קורוזיה, שהינו קלקול שאינו במסגרת האחריות, באופן שכלל לא ברור מהו הקשר בין עניין זה לבין החיובים בהם חויב.

מלבד אמירות כלליות אלה, לא מפרט המבקש כל טענה עובדתית ואינו מציג את המסכת העובדתית שעשויה היתה להקים לו הגנה. יתר על כן, המבקש אינו מבהיר כיצד מתייחסות טענותיו למהות החוב (חיוב בגין דמי שימוש לחודשיים ויתרת ציוד שנרכש), זאת על אף שעמדה לרשותו ההזדמנות לעשות כן, למצער במסגרת הזכות שניתנה לו למתן תשובה לתגובת המשיבה, אלא שתשובה לא ניתנה.

בהעדר פירוט עובדתי ולנוכח כלליותן וסתמיותן של הטענות, הרי שלא ניתן ללמוד מן ההתנגדות הגנה שיהא ראוי כי תתברר בבית המשפט בהליך מלא, והדבר נכון ביתר שאת מקום שכנגד טענותיו הלקוניות של המבקש הציגה המשיבה את פירוט החוב והבהירה בגין מה חויב המבקש, באילו מועדים ומה היתה הסיבה להעדר יכולת המשך הגביה (ניתנה הוראה ע"י המבקש שלא לכבד את ההרשאה שמסר למשיבה לחיובו).

3.לאור כל האמור, ההתנגדות אינה מלמדת על גרסת הגנה העשויה להוות הגנה למבקש כנגד התביעה, ולפיכך דינה להידחות גם לגופה, מלבד דחייתה מכח דחיית הבקשה להארכת המועד.

ההתנגדות והבקשה להארכת המועד נדחות אפוא.

מאחר ולא נתקיים דיון, לא תיפסקנה הוצאות.

הליכי הוצל"פ ישופעלו.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.